תרמית חברת ביטוח שלא לצורך בעניין נהג חדש ללא מלווה 

באחד הימים לקח בנה של סימה מלכה את מכוניתה ותוך כדי נהיגה, איבד את השליטה והתנגש בעץ. הרכב ניזוק קשה.

בעת קרות התאונה היה הבן "נהג חדש". הוא היה אז כבן 17. את הרישיון קיבל כשבועיים לפני התאונה.

כנהג חדש, היה חייב לנהוג ברכב כשהוא מלווה על ידי נהג ותיק יותר. אולם הבן נהג ללא מלווה.

בהודעה הראשונית ששלח בעלה של מלכה להפניקס, שביטחה את הרכב בביטוח מקיף, מסר כי בעת התאונה ישב כמלווה במושב שלצד הנהג. גרסה דומה מסר במשטרה.

יחד עם זאת, לחוקר חברת הביטוח, מסר האב כי בעת התאונה לא ליווה את בנו. הבן נמצא ערב גיוס. חששתי שהרשעת בני בעבירה של נהיגה ללא רישיון תכתים אותו בצבא. כך הסביר האב, מדוע מסר קודם לכן עובדה כוזבת.

הפניקס דחתה את תביעתה של מלכה. ביטוח מקיף אינו מכסה נהיגה ללא רישיון. מבחינתי, כך טענה הפניקס, נהיגה של נהג חדש ללא מלווה כמוה כנהיגה ללא רישיון.

המחלוקת בין הצדדים הועברה להכרעת השופט יצחק מילנוב, מבית משפט השלום בירושלים.

הטענה כי נהיגה ללא מלווה כמוה כנהיגה ללא רישיון, נדחתה על ידי בית המשפט העליון, מזכיר השופט מילנוב, אמנם בתחום ביטוח החובה. אבל, קובע השופט לאחר ניתוח יסודי של לשון הפוליסה ופסיקת בית המשפט העליון, דין זה חל גם בתחום ביטוח המקיף.

מלכה זכאית אם כן לתגמולי הביטוח בין אם האב ליווה את הבן ובין אם לאו.

ומה עם העובדה שבהודעתו הראשונית מסר האב כי ליווה את הבן. הוא רימה אותי ויוצא פטור, הקשתה הפניקס.

אכן, הוא מסר לך עובדה כוזבת, השיב השופט. אבל עובדה כוזבת זו לא היה בכוחה להעלות וגם לא להוריד דבר. כך או כך, אשתו זכאית לתגמולי הביטוח.

הפניקס לא ויתרה והפנתה לסעיף 25 לחוק הביטוח. הנה אמרה הפניקס לשופט, סעיף זה משאיר בידי את תגמולי הביטוח בכל עת שהמבוטח מוסר לי עובדות כוזבות.

עדיין, קובע השופט מילנוב, תוך שהוא מפרט נימוקים כבדי משקל, צריך שיהיה קשר סיבתי. צריך שהודעת הכזב תהיה כזו, שאם המבוטח היה מצליח לשכנע את חברת הביטוח באמיתותה, הוא היה רואה פרי בעמל מרמתו.

הפניקס לא ויתרה וערערה לבית המשפט המחוזי בירושלים.

אני מסכים לחלוטין, כך קבע השופט משה רביד, כי מלכה זכאית לתגמולי הביטוח גם אם בנה נהג ברכב ללא מלווה.

לשופט גם אין ספק כי האב כלל בהודעתו הראשונית לחברת הביטוח עובדה כוזבת מתוך טעות במצב המשפטי.

אולם, לגישתו של השופט, יש לרדוף ולהוקיע רמאים עד חורמה אפילו שרימו מתוך טיפשות. "מתן התגמולים יהווה פרס לרמאי שלא ידע אודות המצב המשפטי".

לדעת השופט, בסעיף 25 לחוק הביטוח אין דרישה מפורשת לקיום קשר סיבתי בין העובדה הכוזבת שמוסר המבוטח לבין חבות חברת הביטוח וגם אין לקרוא לתוכו דרישה שכזו. אמנם, מודה השופט רביד, למרות שלא נאמר בסעיף 25 שהעובדות הכוזבות צריכות להתייחס לעניין מהותי, הפסיקה קראה לתוכו שרק מסירת עובדה כוזבת בעניין מהותי שוללת מהמבוטח את תגמולי הביטוח. קריאה שכזו לתוך הסעיף אין לבצע לגבי קשר סיבתי.

בסופו של יום, הלכה אם כן מלכה לביתה כמו אחרי הרשעה פלילית: למרות שכל השופטים הסכימו כי הפניקס חייבת לשלם לה תגמולי ביטוח, אלה נשללו ממנה משום שבעלה מסר בהודעתו הראשונית להפניקס עובדה כוזבת, אפילו שלגופו של עניין לא הייתה לעובדה זו כל השפעה על חבותה של הפניקס.

בשולי הדברים נעיר, כי לעניות דעתנו בית המשפט המחוזי מערבב בין עובדה כוזבת, שהמבוטח מוסר אותה וחברת הביטוח לא נפלה בפח לבין עובדה כוזבת שאין בכוחה להפיל את חברת הביטוח בפח. בית המשפט מחיל על השניים דין זהה.

אין מחלוקת כי יש לשלול את תגמולי הביטוח ממבוטח שמסר לחברת הביטוח עובדה כוזבת בכוונת מרמה ולא הצליח לרמות את חברת הביטוח. זה המצב המשפטי כיום.

אולם שונה המצב לגבי עובדה כוזבת שלא יכולה להפיל בפח. גם השופט רביד מודה בכך, שעל פי הפסיקה, המרמה חייבת להתייחס לעניין מהותי. עובדה כוזבת שלא מעלה ולא מורידה, אינה יכולה להוות עניין מהותי. הרי אין לה כל השפעה על חבות חברת הביטוח.

לא זו אף זו: בעלה של מלכה מסר את העובדה הכוזבת בהודעתו הראשונית לחברת הביטוח. אולם בהודעתו לחוקר חברת הביטוח, חזר בו ומסר את העובדה הנכונה. על כך נאמר במשלי "מכסה פשעיו לא יצליח, ומודה ועוזב ירוחם". יש במורשת ישראל עידוד ברור להכרה בטעות ולהודאה בה. והרי בעלה של מלכה גם הוא חזר בו מטעותו.

בקרות אסון או אירוע טראומתי, כל אדם נאחז בהלה. זו יכולה להביאו לכלל טעות. המסר שיוצא מירושלים מנוגד למקורותינו: מעדתם בתחילת הדרך, אכלתם אותה. אין חרטה. אין מחילה.

בהקשר זה נשתכח מהשופטים המחוזיים גם סעיף 29 לחוק הביטוח, הנותן לשופטים סמכות ושיקול דעת להעניק למבוטח את תגמולי הביטוח, במלואם או בחלקם, כאשר המבוטח מפר סעיף חוק או סעיף בפוליסה מבלי שלהפרתו תהא "השפעה של ממש על סיכון המבטח".

מסמך 641